אני לפני 15 שנים: צעיר יותר, מזוקן יותר, עם כיפה שחורה, כרטיסיה של אגד בארנק וחי בירושלים.
הבוס הגאה של חנות קטנה ברחוב בר אילן, שהקמתי לבד ובלי הון עצמי.
רגע לפני...
תירשמו צ'יק-צ'ק מפה כדי לקבל בחינם טיפים חזקים לעסק ישירות לתיבת האימייל שלכם:
ביום בהיר אחד
אדון א. נכנס לחנות לקנות מטען למחשב שלו.
בין לבין הוא שלף ונתן לי שובר למשחק של מכללת "קאש-פלאו" בהר חוצבים
(הם עוד קיימים שם? ספרו לי בתגובות)
כך זה עבד:
למכללה יש פיתיון מעניין כדי לגרום לקהל פוטנציאלי להתעניין בלימודים שלהם:
"משחק קאש פלאו" מבית רוברט קיוסקי.
כמו מונופול, רק הרבה יותר מתוחכם ודומה לעולם האמיתי.
ההזמנה למשחק מגיעה בדמות שובר עם הכיתוב "בשווי 200 שקל".
אז בואו ניקח אגד לנסיעה קצרה וניכנס למשחק.
אנחנו בפנים, 8 שחקנים בשולחן,
מגלגלים קוביה, קונים נדל"ן, עושים טעויות
ועל הדרך נופלים לנו כל מיני אסימונים בנושאי פיננסים.
בסוף המשחק המנחה עומד בקדמת הכיתה, לצד המצגת,
נותן הרצאה על החשיבות של רכישת השכלה פיננסית
ומזמין את הקהל להצטרף לאחד הקורסים של המכללה.
זהו, נגמר היום, מפטפטים קצת מחוץ לכיתה והולכים הביתה.
עכשיו לביזנס:
המכללה הצליחה למלא באותה תקופה 2-3 שולחנות בשבוע
בזכות המשחק הזה אנשים הבינו את החשיבות של השכלה פיננסית
ורכשו קורסים באלפי ועשרות אלפי שקלים.
אבל…
לא קהל חרדי, כי:
- הם פרסמו באפיקים שהחרדים לא נחשפים אליהם (לאיזה חרדי היה אינטרנט אז?)
- גם כשפרסמו בעלון חרדי, השיווק היה בשפה שפחות התאימה לקהילה.
הם ניסו כל מיני קומבינציות ושיטות,
אי בי טסטינג ועוד כל מיני סיסמאות שרק קמפיינרים מבינים…
אבל…
זה לא זה…
מה עושים?
לוקחים ביצועיסט חרדי בתחילת שנות העשרים שיעזור (זאת אומרת אותי, צבי).
סוגרים בסיס פלוס אחוזים
ואחרי לחיצת יד, הנה המתכון שהכנתי להם:
- אפיק פרסום – פליירים.
- שינוי בעסק – יום משחק ספציפי רק לגברים.
- שיפור בשיווק – תוסיפו "יוגש כיבוד קל" ותביאו קפה ורוגאלאך.
התוצאות:
שבוע ראשון –
מאפס, ל- 2 שולחנות מלאים בחרדים!
מדהים! ענק! לא ציפו לתוצאות כל כך מהר!
שבוע לאחר מכן כבר לא פרסמנו.
ונחשו מה?
גדלנו ל- 4 שולחנות מלאים!
אני עוד זוכר את הצפיפות במעברים שם,
דמויות של כמה חסידי גור שישר קנו קורס נדל"ן,
את א. צועק: "צבי, תדאג שכולם ימלאו פרטים לפני שיוצאים"
(כדי למכור להם אחרי, כן?)
אז כן, בנסיבות המתאימות ולקהל המתאים,
גלידה תביא מתחסנים כמו שרוגאלאך יביא משקיעי נדל"ן:
גלידה מגרה בני נוער להתחסן כמו שהמילה "רוגאלאך" על מודעה יוצרת אסוציאציה טובה לקהל חרדי.
אגב, פרופסור ישראלי לכלכלה התנהגותית הוביל את שיווק החיסונים ואני חושד שאת הרעיון הזה הוא העתיק ממני 😉
מקור תלמודי:
רבי יהודה אומר, לא יחלק החנוני קליות ואגוזין לתינוקות, מפני שהוא מרגילן לבוא אצלו וחכמים מתירין.
משנה בבא מציעא ד יב
התובנה:
רוצים להגדיל את הקהילה הדיגיטלית?
תשחדו! עם ממתקים דיגיטליים!
עד פה תוכן שנשלח באימייל. עכשיו להערות ושאלות:
ש. וואו, נוסטלגי, אתה חושב שזה יעבוד להרצאות שלי?
ת. לגמרי! כדי לבדוק עד כמה זה יעבוד, עליך לפרסם פעם אחת בלי כיבוד ופעם שניה עם. בטוח תראה הבדל.
ש. אני חושב שזה לא מנומס הגישה הזו שאפשר לקנות חרדים באוכל, אתה בכלל לא מכיר את הקהל.
קודם כל, גדלתי חרדי 'כבד' עד גיל 20 ולכן יש לי וללקוחות שלי תוצאות מעולות בשיווק לקהל חרדי, אני מכיר את הקהל הרבה יותר טוב ממה שרוב הקהל הזה מכיר את עצמו 😉
שנית, זה לא חרדים, זה אנשים, מכל הסוגים, מכל הצבעים, מכל העולם.
היום, אחרי 15 שנה, אני יכול גם לתת תחזית כמה אנשים יגיעו לעסק שלך ברגע שתציע כיבוד.
אם כי כיום אני עוסק יותר במוצרים דיגיטליים.
אז במקום להתחיל ללמד אותי נימוסין, גש לעבודה, תמצא משהו נחמד לתת ללקוחות שלך ותתחיל להפיק ערך פרקטי מזה שאתה בתפוצה שלי.
ש. שואל מסקרנות. האם בעטת בעבר שלך, או שעדיין יש לך פינה חמה?
ת. מי אמר שבעטתי או ששיניתי משהו?
כי הזכרתי כיפה שחורה וסרוגה? כי הזכרתי שהייתי מזוקן ועכשיו מגולח? זה לא אומר כלום!
מגיל 6 עשיתי ואהבתי עסקים, בגיל 23 גילחתי לכבוד החתונה של אחותי וזה הרגיש לי יותר מתאים. בגיל 25 התחתנתי בעצמי ועברתי לגור בסביבה של כיפות סרוגות, אז אימצתי.
מבחינתי זה עניין ניטרלי לגמרי, לא רואה חשיבות לצבע הכיפה או אורך הזקן.
נ.ב. כבר כמה שנים שאני תומך בחב"ד של השכונה, מאוד אוהב את העבודה שלהם וכמובן שיש לי פינה חמה לאנשים שעושים טוב לעולם.
